Holy Spirit

Holy Spirit
- In Judah-ism

In Judah-ism

There are references to the Spirit of God.

Ruach HaKodesh (רוח הקודש): Holy Spirit
Ruach Elohim: Spirit of God

1 Samuel 28:3–6 mentions three methods of divine communication – dreams, prophets, and the Urim and Thummim. Urim and Thummim are mentioned in Exodus 28:31.

Word Gender:

Ruach (Spirit) is a feminine word. It is used alongside Shekinah (Dwelling / Presence, of God). Sakina is also used 6 times in the Qur'aan. In Syriac too, the word Rucha is feminine, and so both the Orthodox and Gnostic Churches use maternal images when speaking of the Holy Spirit. Only in Greek, when the word Parakletos is used is the gender masculine.

Appearences in the Bible:

Ruach HaKodesh:

Chapter 63 of the Isaiah refers twice to "His holy spirit" (ruach kodsho) in successive verses.
Psalm 51 refers to "Your holy spirit" (ruach kodshecha)
Psalm 51 also contains a triple parallelism between different types of "spirit":

Fashion a pure heart for me, O God; create in me a steadfast spirit (רוּחַ נָכֹון‎). Do not cast me out of Your presence, or take Your holy spirit (רוּחַ קָדְשְׁךָ‎) away from me. Let me again rejoice in Your help; let a vigorous spirit (רוּחַ נְדִיבָה‎) sustain me.

Ruach Elohim:

Genesis 1:2: "a wind from God sweeping over the water"
1 Samuel 16:13: "and the spirit of the LORD gripped David from that day on."
Psalm 143:10: "Let Your gracious spirit lead me on level ground."
Isaiah 42:1: "Behold My servant, I will support him, My chosen one, whom My soul desires; I have placed My spirit upon him, he shall promulgate justice to the nations."
Isaiah 44:3: "So will I pour My spirit on your offspring, My blessing upon your posterity."
Joel 2:28: "I will pour out My spirit on all flesh; Your sons and daughters shall prophesy."

More references: https://www.hebrew4christians.com/Names_of_G-d/Spirit_of_God/spirit_of_god.html

With the death of the last three prophets (Haggai, Zechariah, and Malachi), the Holy Spirit ceased to manifest itself in Israel, and only the Bat Kol remained available to the sages.

From Rabeinu Bachye's commentary on Devarim 33:8, 2-6:

ודע כי ארבע מדרגות הן בנבואה, בת קול אורים ותומים רוח הקדש נבואה, וכלן מדרגות חלוקות זו למעלה מזו וכלן נמשכות מן המדה הנקראת צדק, וזהו (איוב כ״ט:י״ד) צדק לבשתי וילבשני.

There are four distinct levels of prophecy. Bat Kol, Urim veTumim, Ruach haKodesh, and full-fledged prophecy. They are listed here in ascending order, but all of them are derivatives of the emanation tzedek; this is the meaning of Job 29,14: ”I clothed myself in righteousness and it robed me; Justice was my cloak and turban.”

והנני מבאר לך בכאן ארבע מדרגות הללו, הראשונה בת קול, ויש סוד במה שאמרו בת קול ולא אמרו בן קול, וכן במה שאמרו זה בנה אב, וכן בנין אב משני כתובים, ולא אמרו זה בנה אם או בנין אם, וכן במה שאמרו עוד יש אם למקרא ולמסורת ולא אמרו יש אב, כי הכל נאמר בהשגחה מכוונת וחכמה יתירה, וחכמי האמת שכל דבריהם מיוסדים על אדני החכמה וספיר גזרתם קבלו כן מן הנביאים עד משה מסיני. ובאור הענין כי בנין אב לא נזכר בשום מקום מהתלמוד אלא על פסוק מפסוקי תורה שבכתב, וא"כ ראוי להם להזכיר בזה לשון אב ולומר זה בנה אב או בנין אב, כי כל פסוק ופסוק הוא בנין האב יתעלה ששמענו התורה מפיו מתוך האש, וכענין שכתוב (דברים ד׳:ט״ו) ביום דבר ה' אליכם בחרב מתוך האש ולא היה ראוי שיזכירו בו לשון אם, אבל כשאמרו יש אם למקרא ולמסורת שהוא דבר נמסר מעסק תורה שבעל פה הזכירו אם ולא אב. וכן בכאן בבת קול שהזכירו בת ולא בן מוכרח היה, לפי שהקול הזה המגיע לאזני השומע הוא נמשך מאותו הקול שכתוב בו (שמות ט״ו:כ״ו) והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך, וכן עוד (במדבר ז׳:פ״ט) וישמע את הקול מדבר אליו, והקול הזה הנשמע יקרא בת לפי שהוא נמשך מאותו קול, וזהו לשון בת קול. ועוד לטעם אחר נמרץ הוצרכו לומר בת קול כי היה הקול יורד לאזני השומע כמדת הכסא שהוא רחב מלמעלה וקצר מלמטה כי כן דמות כסא הכבוד וכן צורת האש של מעלה רחבה למעלה וקצרה למטה, וזהו לשון בת קול שהיה הקול יוצא כמדת הכסא. ובת קול זה היה נשמע תמיד לחכמי התלמוד ולחסידי הדורות בזמן בית שני שהיו משתמשין בבת קול אחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים. המדרגה השנית אורים ותומים, שהם שמות הקדש שהיו מורים על עצם אספקלריא שאינה מאירה אשר מתוכה התנבאו הנביאים כלן, הם המעידים על אמתתה, ורמז זאת בלשון האורים שהם עיקר השמות שהוא עולה למספר שם השכינה, הוא שכתוב (ויקרא ח׳:ח׳) ויתן אל החשן את האורים ואת התומים, וכשתתקרב אל שתי מלות את האורים אז תראה אור ונוסף עליו אחד להעיד על יחודו כי הוא הנרמז בד' של אחד.

המדרגה השלישית רוח הקדש, והיא המדה העשירית במדות הנביא, הזכרתים כבר בפסוק (דברים כג) ונשמרת. וענין רוח הקדש הוא שימצא האדם בעצמו לב רחב ויזדמנו בפיו דברים נפלאים ויגיד העתידות ולא יתבטלו הרגשותיו כלל, אבל יוציא הדברים מפיו כפי מה שישים בפיו רוח הקדש, והוא אינו יודע מאין באו לו הדברים.

המדרגה הרביעית נבואה, והוא שיגיד העתידות בבטול כל הרגשותיו וישאר מופשט מן החומר וכל כליו ויתיחד עם השכל הזך לבדו, ואז יראה האור הבהיר במראות ודמיונות בחלום או בהקיץ, ואין להאריך בכאן כי כבר הזכרתי כל זה בארוכה בספר חשן משפט.

Let me explain something about the differences between the four levels of prophetic power I have listed. There is a mystical element to the phenomenon known as בת קול (Bat Kol) which accounts for the name בת קול (Bat Kol) as opposed to the masculine בן קול (Ben Kol). Similarly, there is a mystical reason why the Talmud speaks frequently of בנה אב (Bena Av) to describe an exegetical method more familiarly known to us by a masculine expression, i.e. בנין אב (Banin Av) (in the Baraitha de Rabbi Yishmael which we recite in our daily morning prayers). Why, for instance, do they not call it בנה אם (Bena Am)? Similarly, the expression יש אם למקרא (Yesh Am Lemikra) or יש אם למסורה (Yesh Am Lemesura) is strange, seeing we might have expected the expression יש אב למסורה (Yesh Av Lemikra) or יש אב למקרא (Yesh Av Lemesura) to convey that there is a valid tradition justifying a certain way of reading or writing a word in the written Torah. All of these expressions have been formulated by our sages with extreme care and reveal a deep insight into the different levels of divine inspiration which they reflect. [Rabbi Chavell, in his notes, quotes a certain Rabbi Ezra bar Shlomoh (a kabbalist from Gerona, hometown of Nachmanides, author of commentary on aggadot in Talmud, disciple of Rabbi Yitzchak the blind (also Gerona) who found that the only five times the Talmud uses the masculine expression בנין אב (Banin Av) is when it refers to a direct verse from the written Torah, i.e. a more direct link to the divine origin of such an exegetical tool.]

Actually, every single verse in the written Torah is in the nature of something directly revealed, and the sages could have been expected to refer to it in the masculine form every time, i .e. בנין אב (Banin Av), or בנה אב (Bena Av), but certainly not as אם למקרא (Am Lemikra), or אם למסורה (Am Lemesura). The fact is that matters handed down to us by the oral tradition, i.e. תורה ש-בעל פה (Torah Sh-Be'el Fa), the sages usually preface with the word אם (Am), in order to make the distinction of the origin of the tradition. If we keep these principles in mind, we can understand that the expression בת קול (Bat Kol) was used, seeing that the listener received his instructions via what the Torah itself describes as only a קול (Kol) and not from the mouth of G’d. Compare Deut. 28,1 which states clearly and unambiguously והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך, “it will be when you will surely heed the voice of the Lord your G’d.” Also in Numbers 7,89 the Torah speaks of Moses hearing the voice speaking with him from above the lid of the Ark.” It is appropriate to call that “voice” בת (Bat), “daughter” [like the subsidiary companies in Israel are called חברת בת (Havret Bet), literally: “daughter companies.” Ed.], seeing that the instruction was heard through an intermediary. The author describes as yet another reason why the sages called this relatively low key form of divine communication בת קול (Bat Kol), their perception of it as an illustration of the “throne” of G’d which is perceived as broad at the top, tapering off towards the bottom. He claims that אש (Ash), fire, is similarly perceived as broad at the top and narrow at the base. The term בת קול (Bat Kol) therefore reflects something which originates at the throne of G’d rather than in His Essence. This type of communication from celestial regions was a fairly commonplace one even during the period of the sages of the Talmud (Eruvin 12, et al). Moreover, the pious people during the second Temple experienced this kind of communication from celestial sources after there were no more prophets and the High Priest did not have the breastplate with the Urim veTumim embedded in them to facilitate direct communication with G’d. This latter form of communication from celestial sources was one rung higher than the Bat Kol. The form of this communication was representative of what is termed אספקלריא שאינה מאירה, “an unclear vision,” which characterized the type of prophetic visions experienced by most prophets in varying degrees. We had explained already in connection with Numbers 12,6 that the Urim veTumim were a device confirming the truth of the communication received, (compare author on Exodus 28,30). The word אורים itself suggests spiritual enlightenment. The function of the אורים was to visually make the High Priest aware of the letters representing the divine communication, whereas the function of theתומים was to enable him to arrange the letters in question in the appropriate order, to avoid misunderstanding the message.

The third level of divine communication is commonly known as רוח הקודש, which is equivalent to or an outgrowth of the tenth emanation. The author appears to feel that a person is able to attain this level of spirituality if he applies to himself Deut. 23,10 ונשמרת מכל דבר רע, “to guard yourself against anything evil.” This level of divine inspiration appears as if it was self-generated by the recipient, who was granted insights without hearing any outside voice or seeing any vision as do prophets. People who experience this level of spirituality are apt to make statements regarding future events without appearing in the least captive to outside communicators. They neither dream the message nor go into a trance or anything like that. It is simply that what they say is perceived as inspired from a higher source. The person uttering such messages has no idea of where they originated from.

The fourth level of prophetic insights is prophecy uttered by an acknowledged man of G’d, someone who, while doing so, completely divests himself of his normal personality, becomes merely an instrument of G’d communing exclusively by means of his disembodied intellect with the source from whom he receives his message/instructions. Once he has divested himself of his bodily functions so that they do not represent an impediment to his receiving clear and undistorted messages from a celestial origin, this may occur either in a dream or even during his waking hours. There is no point in elaborating on this at this point as I have already done so in a book called חשן משפט. [The book does not seem to be extant. Ed.]

אמנם דעת הרמב"ן ז"ל באמרו כי היא מדרגה ממדרגות רוח הקדש, כי רוח הקדש גדולה מכלן וסדר המעלות לדעתו מלמעלה למטה כך הם, רוח הקדש נבואה אורים ותומים בת קול, רוח הקדש היא החכמה שהיא רוח נמשך מן הקדש שהוא המקור העליון, וכן כתיב (שמות ל״ה:ל״א) וימלא אותו רוח אלהים בחכמה.

On the other hand, Nachmanides appears to feel that the level we know as רוח הקודש is superior to the level known as נבואה, prophecy. According to his view, the levels starting from the highest to the lowest are: רוח הקודש, נבואה, אורים ותומים, בת קול. According to his view the level of spirituality we call Ruach Hakodesh, “Holy Spirit,” is derived form very lofty spiritual regions such as have been described in Exodus 35,31 (concerning Betzalel) וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה, “He filled him with divine spirit, with wisdom, etc.”

וכן תמצא בספר יצירה, אחרת רוח אלהים חיים ברוך ומבורך שמו של חי העולמים קול ורוח ודבור וזהו רוח הקדש. קרא החכמה רוח אלהים חיים ומנאה ראשונה לענין ההשגה ואמר שהיא רוח הקדש, נבואה יסודה מן השם המיוחד, אורים ותומים בלמודי ה' למטה מן הנבואה ולמעלה מבת קול, בת קול בשכינה, וכל המעלות כלן נמשכות הן מן השכינה. נמצאת אומר רוח הקדש שהיא החכמה למעלה מן הנבואה שיסודה בשם המיוחד, והנבואה למעלה מאורים ותומים שהם למודי ה', ואורים ותומים למעלה מבת קול, בת קול האחרונה ולמטה מכלן, ולכך אין משגיחין בבת קול לסתור דברי הנבואה. ומה שאנו קורין הנבואה רוח הקדש לפי שהוא המקור שכל המעלות משתלשלות ממנה, והבן זה.

You will also find in the Sefer Yetzirah 1,9 that חכמה is referred to as רוח אלוקים חיים ברוך ומבורך, that the name of G’d is both דבור קול, רוח i.e. that all these manifestations of G’d’s name are called רוח הקודש as they are all disembodied, incapable of being perceived visually. At any rate, the author of the Sefer Yetzirah describes חכמה as רוח אלוקים חיים, “spirit of the Living G’d,” and lists it as first and foremost in a list of spiritual attainments.

The foundation of prophecy, נבואה, is anchored in the tetragrammaton; Urim and Tumim, the level of spirituality ascribed to true Torah scholars, rank below the spiritual level of prophecy, but above that of Bat Kol, seeing that the Bat Kol has its origin not in the tetragrammaton but in the Shechinah (attribute kavod). All the various spiritual attainments by man (of a lower level than Bat Kol) are also traced back to the Shechinah. At any rate, seeing that the phenomenon of Bat Kol is rated so low, it is clear why the sages stipulated אין משגיחין לבת קול, “that pronouncements from heaven reaching us via the phenomenon of Bat Kol have no binding force halachically” (Baba Metzia 59). [when opposed to rulings based on other forms of exegesis. Ed.] Such pronouncements cannot countermand halachic rulings based on נבואה, prophecy, for instance, either. The reason we are in the habit of referring to נבואה also as רוח הקודש is that this is the celestial source of all spiritual attainments which devolve from it. [The term רוח הקודש, then is used loosely as a collective term for all that is divinely inspired.]

לאיש חסידך. כל כהן גדול שבשבט לוי יקראנו חסיד בעבור שהוא מושך כח ממדת החסד שהיא מדתו של כהן והוא המברך לישראל בשם המפורש שנאמר (במדבר ו׳:כ״ג) כה תברכו, כי הוא ממשיך הברכה ממדתו אל המדה העשירית הנקראת כה שהיא מדת הדין, שנאמר (שמות ז׳:ט״ז-י״ז) והנה לא שמעת עד כה, וסמיך ליה בזאת תדע, ועם זה היה העולם מתברך מברכתו של כהן, וזהו שכתוב (תהילים קמ״ה:י׳) וחסידיך יברכוכה, יברכו כה, וזה מבואר.

With Thy Holy One (לאיש חסידך), every High Priest from the tribe of Levi is given the title חסיד, ‘the devout one.’ The reason for this is that it is the function of the High Priest to draw down to his people the heavenly attribute of חסד, (loving kindness). This is why the priests bless the people in order to channel this attribute and its beneficial effects to as many of his people as possible. The blessing is pronounced by invoking the tetragrammaton, the holy name not allowed for others to pronounce. The blessing originates in the tenth emanation, and this is why the Torah prefaces the formula of the words of the blessing with the word כה which is the attribute of Justice, as we know from Exodus where Moses tells Pharaoh in the name of G’d הנה לא שמעת עד כה, “here you have not listened until כה,” i.e. from now on the attribute of Justice will be invoked against you (Exodus 7,16) [This announcement had been the prelude to the first of the Ten Plagues. Ed.] Moses followed this (verse 17) by telling Pharaoh בזאת תדע, “through the attribute זאת you will know, etc.,” i.e. clear proof that both כה and זאת are כנויים, [similes for the attribute of Justice, most commonly appearing as elo-him. Ed.] At any rate, Moses refers to the fact that the whole world is blessed by means of the Priest, hence Psalms 145,10 וחסידך יברכוכה, “and Your devout ones shall bless You.” Instead of reading this as one word, David may mean that the word is to be read as יברכו כה, “will bless the attribute of Justice.”